Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sanhedrine
Daf 4a
וְרַבָּנַן: ''יַרְשִׁיעֻן'' כְּתִיב.
Traduction
And how would the Rabbis respond to Rabbi Yehuda HaNasi’s proof? They would say that although the term: ''Shall condemn'' is pronounced as a plural verb, it is written in a way that could also be read in the singular. Consequently, one cannot derive a requirement for more than one judge from there.
Tossefoth non traduit
ורבנן ירשיען כתיב. וישכבן כתיב דפרק במה בהמה (שבת דף נה:) אפי' רבי מודה משום דקרא מוכח דפנחס לא חטא שייחסו הכתוב:
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רוֹעֵץ, וּבֵית שַׁמַּאי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי עֲקִיבָא – כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא.
Traduction
§ The dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Sages is explained as an example of the more general question of whether the written consonantal text or the vocalization of the Torah is authoritative. As Rabbi Yitzḥak bar Yosei says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda ben Roetz, Beit Shammai, Rabbi Shimon, and Rabbi Akiva, they all hold that the vocalization of the Torah is authoritative, and that the halakha is therefore decided based on the meaning of the word as pronounced, and not on possible alternative readings of the written text.
Rachi non traduit
יש אם למקרא. בתר קרייה אזלינן דהיא עיקר:
Tossefoth non traduit
כולהו סבירא להו יש אם למקרא. הא דלא חשיב הכא רבי יוחנן בן ברוקא דמסכת סוכה פרק לולב וערבה (סוכה דף מה:) דאמר חריות של דקל היו מביאין ומפרש בגמרא משום דכתיב כפות אחת ללולב ואחת (לערבה) למזבח ורבנן מפרשי' כפת כתיב משום דרבי לוי מפרש התם טעמא אחרינא ונראה דדוקא הכא שמקרא ומסורת מכחשי אהדדי אית להו יש אם למקרא אבל היכא דלא מכחשו אהדדי דרשי תרווייהו דהא רבי ורבי עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל (כריתות דף יז:) ובפרק דם שחיטה (כריתות דף כב:) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב אלא היינו משום דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת ובפרק כל שעה (פסחי' דף לו. ושם) נמי דריש ר''ע גבי לחם עוני מקרא ומסורת ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) תנא נמי ר''ע אומר כשם שלולב אחד כו' ומפרש בגמרא לולב אחד משום דכתיב כפת וכן ר''ש דריש בפ''ק דקדושין (דף יח:) גבי בבגדו בה מקרא ומסורת ומיהו קשה מר' עקיבא דלא דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי לא דריש התם תרווייהו כמו גבי לחם עוני וע''ק דמסקינן בפרק קמא דסוכה (דף ו:) לחד לישנא דכ''ע רבי שמעון ורבנן יש אם למסורת ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא וע''ק דפ''ק דסוכה (ד' ט:) פסלינן לכ''ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא:
רַבִּי, הָא דַּאֲמַרַן.
Traduction
The Gemara explains the basis for Rabbi Yoḥanan’s assertion with regard to each of the tanna’im that he mentioned: With regard to Rabbi Yehuda HaNasi, the proof is that which we have just said, with regard to the interpretation of the verse: ''He whom the court shall condemn'' (Exodus 22:8) deriving a requirement for five judges in cases of monetary law based on the vocalized plural pronunciation of the term: ''Shall condemn.''
Rachi non traduit
הא דאמרן. ירשיעון קרינן:
וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן רוֹעֵץ, דְּתַנְיָא: שָׁאֲלוּ תַּלְמִידִים אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רוֹעֵץ: אֶקְרָא אֲנִי ''שִׁבְעִים'', יָכוֹל תְּהֵא יוֹלֶדֶת נְקֵבָה טְמֵאָה שִׁבְעִים?
Traduction
And with regard to Rabbi Yehuda ben Roetz, it is as it is taught in a baraita: His students asked Rabbi Yehuda ben Roetz: The verse states: ''But if she gives birth to a female, then she shall be unclean for two weeks, as in her menstrual impurity; and she shall then continue in the blood of purification for sixty-six days'' (Leviticus 12:5). Based on the written consonantal text, I can read the amount of time she is impure as: ''Seventy [shivim] days,'' and not as: ''Two weeks [shevuayim].'' One might have thought, therefore, that a woman who gives birth to a female should be impure for seventy days.
Rachi non traduit
אקרא אני. יכולני לקרות וטמאה שבעים כנדתה (ויקרא י''ב:ה') דהא לא כתיב שבועיים מלא:
Tossefoth non traduit
אקרא אני שבעים. ה''מ לשנויי כדמשני בפ' ב''ש (זבחים ד' לח:) משום דכתיב כנדתה פירוש כך יש להוסיף בנקבה על ימי שבע טומאה דזכר:
אָמַר לָהֶן: טִימֵּא וְטִיהֵר בַּזָּכָר, וְטִימֵּא וְטִיהֵר בַּנְּקֵבָה. מָה כְּשֶׁטִּיהֵר בַּזָּכָר – בַּנְּקֵבָה כִּפְלַיִם, אַף כְּשֶׁטִּימֵּא בַּזָּכָר – בַּנְּקֵבָה כִּפְלַיִם.
Traduction
Rabbi Yehuda ben Roetz said to them: It can be proven that this is not the halakha, as the Torah deemed her impure and deemed her pure when she gave birth to a male, and deemed her impure and deemed her pure when she gave birth to a female. Just as when it deemed her pure for thirty-three days after the initial period of impurity when she gave birth to a male, when she gives birth to a female she is pure for sixty-six days, which is double the amount of time; so too, when it deemed her impure for seven days when she gave birth to a male, when she gives birth to a female she is also impure for double the amount of time. Consequently, the verse must be read according to the vocalized reading: ''Two weeks,'' and not according to the consonantal text, which could be read: ''Seventy.''
Rachi non traduit
טמא בזכר. שבעת ימים:
וטיהר. שלשים ושלשת ימים:
וטימא בנקבה. לשבועיים:
וטיהר. ששים יום וששת ימים:
כפלים. וטומאה דיולדת זכר שבעה הלכך דנקבה שבועיים:
Tossefoth non traduit
מה כשטיהר בזכר. ה''מ למימר מה בזכר ימי טהרה מרובים על ימי טומאה אף בנקבה ימי טהרה מרובים על ימי טומאה:
לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ, יָצָא וּמַחֲזִיר אַחֲרֵיהֶם. אָמַר לָהֶן: אִי אַתֶּם זְקוּקִים לְכָךְ. ''שְׁבוּעַיִים'' קָרֵינַן, וְיֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא.
Traduction
After they left, Rabbi Yehuda ben Roetz went out and followed them. He then said to them: You do not need this proof that I gave based on the comparison of the periods of impurity with the periods of purity. Rather, we read the verse as: ''Two weeks,'' and the vocalization of the Torah is authoritative.
בֵּית שַׁמַּאי, דִּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ''. וּבְחַטָּאת – שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף בְּחַטָּאת שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר.
Traduction
With regard to Beit Shammai, the proof that they also hold that the vocalization of the Torah is authoritative is as we learned in a mishna (Zevaḥim 36b): Beit Shammai say: With regard to all offerings whose blood must be presented on the external altar, once the blood has been presented with one presentation the offering has effected atonement, even if more presentations are ideally required, as it is stated: ''And the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God'' (Deuteronomy 12:27). This verse teaches that even with regard to a burnt-offering, which requires multiple presentations of the blood, a single presentation is sufficient to render the offering valid after the fact. But with regard to a sin-offering, it is valid only if there were at least two presentations. And Beit Hillel say: Even with regard to a sin-offering that one presented with one presentation, it has effected atonement after the fact.
Rachi non traduit
כל הניתנין. עולה ושלמים ואשם הטעונין שתי מתנות שהן ד' שנתנם במתנה אחת:
כיפר. דכתיב ודם זבחיך ישפך שפיכה אחת במשמע:
Tossefoth non traduit
כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר. בזבחים בריש ב''ש (זבחים דף לו:) תניא מניין לניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך ונראה דהך דרשה אתיא אליבא דבית שמאי דלב''ה לא צריך קרא דלא עדיפי מחטאת וכן משמע התם בסוף הסוגיא דקאמר דלהנך תנאי דמפקי האי דם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר מנא להו ומשני סברי להו כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנו במתנה אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת ותימה למ''ל קרא דמהי תיתי דמעכבי הא אפילו לב''ש לא ילפי מחטאת דאיכא למיפרך שכן חטאת וד' קרנות ועוד דמשמע התם דאפילו לב''ה ה''א דמעכבי אי לאו דילפי מחטאת ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דמתנות של קרנות נפקא לן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נג:) מדכתיב סביב והוה חשבינא כולה במתנה אחת א''נ משום דכתיב סביב טובא ושינה הכתוב לעכב להכי איצטריך קרא בין לב''ש בין לב''ה:
וְאָמַר רַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי? ''קַרְנֹת'', ''קַרְנֹת'', ''קַרְנֹת'' – הֲרֵי כָּאן שֵׁשׁ: אַרְבַּע לְמִצְוָה, וּשְׁתַּיִם לְעַכֵּב.
Traduction
And Rav Huna says: What is the reasoning for the opinion of Beit Shammai? The verse states: ''And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it on the horns of the altar'' (Leviticus 4:25); and ''The priest shall take of the blood thereof with his finger, and put it on the horns of the altar'' (Leviticus 4:30); and again: ''The priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it on the horns of the altar'' (Leviticus 4:34). As the minimum amount justifying the use of plural, i.e., ''horns,'' is two, one may conclude that there are six references to the horns of the altar here. Four of them are mentioned for the mitzva, meaning that he should present the blood on all four horns of the altar ab initio, and the other two were mentioned to invalidate the offering if he did not present it on at least two horns.
Tossefoth non traduit
ושתים לעכב. וא''ת הוה ליה למימר שלש לעכב דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוה ידעינא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן כדאמרי בית הלל ואכתי מייתרי תרי לרבות שנים וי''ל דבית שמאי לית להו ההיא סברא א''נ קסברי כיון דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: קַרְנוֹת, קַרְנַת, קַרְנַת – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. שָׁלֹשׁ לְמִצְוָה, וְאַחַת לְעַכֵּב.
Traduction
And Beit Hillel say: The matter should be understood according to the written consonantal text. The word ''horns'' is written once plene, with a vav, which means that it must be read in the plural; and the other two times the words ''horns'' and ''horns'' are written deficient, without a vav, in a way that can be vocalized in the singular. Therefore, there are four references to horns here. Three of these presentations are written to indicate that they are performed only as a mitzva, i.e., they are performed ab initio, but the offering is valid even absent their presentation. And the remaining one, i.e., the fourth presentation, is written to indicate that its absence invalidates the offering, i.e., the offering is not valid if the blood was not presented against at least one horn of the altar. Evidently, Beit Shammai hold the vocalization is authoritative, whereas Beit Hillel hold the consonantal text is authoritative.
Rachi non traduit
קרנות קרנת קרנת. (ויקרא ד) בחטאת של מזבח החיצון כתיב בשעיר דנשיא כתיב קרנת חסר ובכבשה דיחיד כתיב (שם) קרנות מלא ובשעיר' דיחיד כתיב (שם) קרנת חסר אבל הנך דפר כהן משיח והעלם דבר במזבח הפנימי כתיב (שם) והתם כולהו מודו דמתנה אחת מעכבת בהן וב''ש אזלי בתר קרייה:
וְאֵימָא: כּוּלְּהוּ לְמִצְוָה? כַּפָּרָה בִּכְדִי לָא אַשְׁכְּחַן!
Traduction
The Gemara asks: But according to this explanation of Beit Hillel, why not say that all of them are written for the mitzva and none to invalidate, meaning the blood must be presented on all four horns ab initio, but the offering atones after the fact even if it has not been presented at all? The Gemara rejects this possibility: We have not found anywhere in the Torah an example of an offering in which atonement can be achieved with no presentation of the blood of the offering at all.
Rachi non traduit
ואימא. לב''ה כולהו למצוה דהא כולהו צריכי למכתב למצוה ועיכוב דחדא מנא להו אימא אע''פ שלא נתן כלום כיפר:
בכדי. בלא כלום:
רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן, וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן, וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא.
Traduction
With regard to Rabbi Shimon, it is as it is taught in a baraita that records a dispute among the Sages with regard to the number of walls required in a sukka: There must be two walls in their standard sense, completely closing each of those two sides, and a third wall, which, based on a halakha transmitted to Moses from Sinai, may measure even as little as one handbreadth. Rabbi Shimon says that there must be three walls in their standard sense, and a fourth one that can measure even one handbreadth. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and Rabbi Shimon holds that the vocalization of the Torah is authoritative.
Rachi non traduit
שתים. דפנות של סוכה:
כהלכתן. שלימות:
אפילו טפח. ברום י' טפחים:
למסורת. שנמסרה כתיבתו לכתבו חסירה:
רַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת. ''בַּסֻּכָּת'', ''בַּסֻּכָּת'', ''בַּסֻּכּוֹת'' – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. דַּל חַד קְרָא לְגוּפֵיהּ, פָּשׁוּ לְהוּ תְּלָת. אֲתַאי הִלְכְתָא, גְרַעְתָּא לִשְׁלִישִׁית, וְאוֹקֵימְתָּא אַטֶּפַח.
Traduction
The Gemara explains: The Rabbis hold that the tradition of the manner in which the verses are written is authoritative. The Torah states: ''You shall reside in sukkot'' (Leviticus 23:42) spelled deficient, without the letter vav, in a way that can be read in the singular. And later in that verse it also states: ''All that are homeborn in Israel shall reside in sukkot'' spelled the same way. And in the next verse it states: ''So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot,'' this time spelled plene, with a vav, which means it must be plural. Therefore, there are four walls here. Remove one verse, which is needed to teach the mitzva to sit in a sukka itself, and three walls remain. The halakha transmitted to Moses from Sinai, which says that one of the walls may be incomplete, comes and reduces the third and establishes it as a minimum of one handbreadth.
Rachi non traduit
אתאי הלכתא. דאמרינן התם מחיצות הלמ''מ ומוקמינן לה לגרוע לדופן אתיא:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: ''בַּסֻּכֹּת'', ''בַּסֻּכֹּת'', ''בַּסֻּכּוֹת'' – הֲרֵי כָּאן שֵׁשׁ. דַּל חַד קְרָא לְגוּפֵיהּ, פָּשׁוּ לְהוּ אַרְבַּע. אֲתַאי הִלְכְתָא גְרַעְתָּא לִרְבִיעִית, וְאוֹקְמֵיהּ אַטֶּפַח.
Traduction
And Rabbi Shimon holds that the vocalization is authoritative. Since the verses state: ''You shall reside in sukkot,'' and: ''All that are homeborn in Israel shall reside in sukkot,'' and: ''So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot,'' all of which are pronounced as plural nouns, there are six walls here. Remove one verse to teach the mitzva of sukka itself, and four walls remain. The halakha transmitted to Moses from Sinai then comes and reduces the fourth wall, and establishes it at a minimum of one handbreadth. Consequently, it is clear that Rabbi Shimon also holds that the vocalization is authoritative.
רַבִּי עֲקִיבָא, דְּתַנְיָא: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִנַּיִין לִרְבִיעִית דָּם שֶׁיָּצְאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל? שֶׁנֶּאֱמַר: ''עַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא'' – שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת וְשִׁיעוּר אֶחָד. וְרַבָּנַן: ''נפשת'' כְּתִיב.
Traduction
With regard to Rabbi Akiva, it is as it is taught in a baraita: It is known that a quarter-log of blood that came from a corpse imparts ritual impurity in a tent. And Rabbi Akiva says: From where is it derived that a quarter-log of blood that came out of two separate corpses also imparts ritual impurity in a tent? As it is stated with regard to a priest: ''He shall not come upon any dead bodies'' (Leviticus 21:11). The word ''bodies'' is pronounced as a plural word, and since the Torah teaches elsewhere that: ''The blood is the life'' (Deuteronomy 12:23), this indicates that impurity can be imparted by one measure of blood that came from two bodies. And the Rabbis say: The word ''bodies'' is written deficient, without a vav, so that it can also be read as a singular word, indicating that a quarter-log of blood imparts impurity in a tent only if it came from a single corpse.
Rachi non traduit
נפשות. היינו דם דאיקרי נפש:
רביעית - היא שיעור חיותו של אדם ובלא''ה לא איקרי מת עד שיהא בו שיעור מיתה
שתי נפשות. משמע משני ב''א וכתב מת כדי מיתה היינו רביעית:
ורבנן פליגי עליה ואמרי עד שיהא השיעור מאדם אחד דנפשת חסר כתיב:
Tossefoth non traduit
מניין לרביעית דם כו'. תימה למ''ל קרא להכי מ''ש משני חצאי זיתים מב' מתים שמטמא ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) נמי דבעי רבי ישמעאל קרא לרביעית דם הבא מן המת שמטמא למה לי קרא תיפוק ליה מידי דהוה אבשר המת דדם חשוב כבשר כדמוכח בהמוציא יין (שבת דף עז. ושם:) ובהמנחות והנסכים (מנחות דף קד. ושם) גבי דם נבלה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוה אבשר ויש לומר דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמר במסכת נדה בפרק דם הנדה (נדה דף נה.) דבעי אין גזעו מחליף הלכך דם כיון דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מניין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא לאו משום שיהיה פשוט לו במת אחד בלאו האי קרא דאי במת אחד היה טמא ה''ה בשני מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן בפרק קדשי מזבח (זבחים דף יז. ושם) כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה והא דמטהרי רבנן דפליגי אר''ע משום דמעטיה קרא כדאמר נפשת כתיב והא דאיצטריך קרא בדם השרץ בפרק קדשי מזבח (שם) אע''ג דחשיב כבשר מכל מקום איצטריך לדם צלול דמטמא בכעדשה אף על גב דכי מיקריש מפחית טובא ולהכי תנן התם (שם) דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבלה ובשרה לא וכן מוכח בירושלמי בריש המוציא יין דאמר דם הנבלה טמא והתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו ומיהו קשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם) לא משני אקושיא דדם כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דדם לא חשיב כבשר לכך צ''ל שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבלה ולבתר דמרבינן מסתבר לאוקמי ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית אבל קשה דאם כן דם שרץ נמי דאית ביה ריבויא נבעי מיניה כל כך שיכול לקרוש ולעמוד על כעדשה:

ורבנן נפשת כתיב. תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן דדרשי נפשת ואם כן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דפליגי ר' ישמעאל ור''ע דדריש ר' ישמעאל הנוגע במת בנפש דרביעית דם מטמא וקאמר ר''ע לטעמיה דאמר אף משני מתים מטמא לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי בדם המת דמטמא:
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: מִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ ''יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא''? וְהָתַנְיָא: ''בַּחֲלֵב אִמּוֹ'' – יָכוֹל ''בְּחֵלֶב''?
Traduction
Rav Aḥa bar Ya’akov objects to Rabbi Yoḥanan’s assertion that all of the above disputes are based on the question of whether the traditional consonantal text or the vocalized text of the Torah is authoritative: Is there a Sage who does not accept the principle that the vocalization of the Torah is authoritative? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: ''You shall not cook a young goat in its mother’s milk [baḥalev]'' (Exodus 23:19). One might have thought the verse should be read as prohibiting the cooking of the young goat in the fat [beḥelev] of the mother, and there is no prohibition against cooking the meat with milk.
Rachi non traduit
בחלב אמו. יכול בחֵלֶב אמו אבל בחָלָב מותר לבשל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source